<h1>הלכות שמחות למהר"ם מרוטנבורג סימן פ"ז</h1>
<h2>דף כז:</h2>
ועל צידוק הדין וקדיש נחלקו רבוותא, בוורמשא קראום דרך הליכה ובמגנצא לא נהגו לאומרם כי אם על חכם גדול, וכן השיב רבי משולם ב"ר משה ז"ל שאין לאומרן כלל, ששנינו (מו"ק כ"ז א') אין מניחין את המיטה ברחוב בחולו של מועד שלא להרגיל את ההספד, [ומתוך צידוק הדין נמי ירגילו את ההספד], וכיון שאין צידוק הדין אין קדיש, ודאי לאדם מופלא שמספידין במועד אומרים צידוק הדין וקדיש וכן בחנוכה ופורים, וראוי היה לומר אחר יציאת נשמה אלא שממתינין לאסיפת עם בבית הקברות. ובמועד אין מברין אפילו סעודה ראשונה, ותו בטלה הבראה לאחר המועד אע"פ שמתאבל אז, שאין כאן סעודה ראשונה, אבל הרוצה לעשות יעשה ואין כאן מצוה, ורבי שלמה פסק שאף בחולו של מועד מותר לומר צידוק הדין, בחילוף ניהוגים שבין בני ארץ ישראל לבני בבל כתוב לדברי שניהם לאיסור בצידוק הדין בחולו של מועד, ובניסן כל החודש מצדיקין דרך הליכה וכן בסיון עד אסרו חג, ורבי יואל הלוי לא היה אומר כל ז' שלאחר עצרת צידוק הדין משום דעצרת יש לה תשלומין כל ז', אבל דרך הליכה היה אומרו.
